כשמדברים על ביטחון עצמי, רוב השיח מתמקד בהתנהגות, בחשיבה או בדימוי עצמי. אבל בפועל, ביטחון עצמי אינו תכונה נלמדת אלא תגובה פנימית שנבנית לאורך זמן. הוא נוצר מתוך מנגנון עמוק של ביטחון ומגננה שפועל בתת המודע.
כבר מעצם השילוב של שתי המילים, ביטחון ועצמי, אפשר להבין שלא מדובר רק באמונה ביכולות, אלא בתחושת בטיחות פנימית. האם מותר לי להיות נוכחת. האם מותר לי להיראות. האם יש סכנה אם אעז, אדבר, אבחר או אתבלט. אלו לא שאלות מודעות, אלא בדיקות שקטות שהמערכת הפנימית מבצעת כל הזמן.
במקרים רבים, חוסר ביטחון עצמי מלווה גם בחרדה סמויה, בתחושת כיווץ, או בהימנעות לא מוסברת. לא תמיד החרדה מורגשת כחרדה ברורה, אלא כמתח פנימי, ספק, או צורך לדחות פעולות. אלו ביטויים של אותו מנגנון הגנה שפועל מתחת לפני השטח.
תת המודע פועל בהיקשים וברבדים
תת המודע אינו עובד בקו ישר. הוא פועל דרך שכבות, הקשרים והיקשים. חוויה אחת בילדות, מסר רגשי חוזר, או תגובה של הסביבה, יכולים להיבנות כהיגיון פנימי עמוק. אלו משקעי ילדות שלא תמיד זכורים כסיפור, אלא כתחושה גופנית או רגשית שנשמרה במערכת.
אם אז לא היה בטוח להביע את עצמך, היום הגוף והמערכת ימשיכו לפעול כאילו הסכנה עדיין קיימת. גם כאשר המציאות השתנתה, תת המודע ממשיך לפעול על פי אותו היגיון ישן, כי מבחינתו זהו מנגנון הישרדותי.
כאן נוצרת ההפעלה שמשכפלת את עצמה. בכל פעם שמתקרבים לפעולה שדורשת נוכחות, ביטוי או בחירה, אותו מנגנון עולה ומכוון את התגובה. לפעמים זו הימנעות, לפעמים ספק עצמי, ולפעמים תחושת חרדה קלה שמופיעה בלי הסבר ברור.
מודעות לדפוס הזה חשובה, אבל ברוב המקרים היא לא מספיקה. להבין מאיפה זה מגיע לא בהכרח משנה את ההפעלה, כי ההפעלה עצמה יושבת ברובד אחר, עמוק יותר, שבו מתקבלות החלטות של הגנה ולא של היגיון.
להגיע לעומק שבו נוצרה ההפעלה
עבודה על ביטחון עצמי דורשת הגעה לשכבה שבה נוצרה ההתניה הראשונית. לא לכל אדם זה אותו עומק, ולא כל חוויה יושבת באותו רובד. יש מי שהשורש נמצא בחוויה רגשית ברורה, ויש מי שהשורש הוא הצטברות שקטה של חוויות, מסרים ותגובות לאורך זמן.
במקרים רבים, טראומה רגשית אינה אירוע דרמטי אחד, אלא רצף של חוויות שבהן העצמי לא הרגיש בטוח. תת המודע לא שואל אם זה היה “מספיק חמור”. הוא רק לומד מה נדרש כדי להימנע מכאב חוזר.
כאשר מצליחים להגיע לעומק המתאים, מתגלה משהו מפתיע. לא ניסיון לחבל, לא חוסר ערך, אלא מנגנון שמנסה לשמור. הביטחון העצמי לא נעלם, הוא פשוט מוסתר מאחורי שכבות של הגנה.
למה מודעות לבדה לא מייצרת ביטחון עצמי
רבים חווים תסכול מכך שהם מבינים את עצמם היטב, עברו תהליכים, למדו, ועדיין חווים חוסר ביטחון עצמי. זה קורה משום שמודעות פועלת ברובד אחד, בעוד שהתגובה האוטומטית נוצרת ברובד אחר.
תת המודע פועל במהירות, דרך הגוף והמערכת העצבית. כשהוא מזהה איום רגשי, הוא מגיב לפני שהמחשבה מספיקה להתערב. לכן אפשר לדעת שאין סכנה, ועדיין להרגיש חרדה, כיווץ או היסוס.
למה שינוי בשורש הוא כל כך מתגמל
שינוי בשורש הוא מתגמל במיוחד, כי הוא אינו נקודתי. כשההתניה משתנה במקום שבו היא נוצרה, כל המערכת מסתנכרנת מחדש. הביטחון אינו “נבנה” מבחוץ, אלא מתארגן מבפנים.
תגובות משתנות בלי מאמץ, בחירות נעשות ברורות יותר, והצורך להיאבק בעצמך נחלש. במקום לנסות להיות יותר בטוחה בעצמך, המערכת פשוט מפסיקה להפעיל את ההגנה.
זה לא תהליך של הוספת שכבות, אלא של הסרה. הסרה של מנגנונים שכבר אינם משרתים, ושל הגנות שהיו נכונות פעם אבל אינן רלוונטיות היום.
וכשזה קורה, הביטחון העצמי מפסיק להיות יעד שצריך לעבוד עליו, והופך להיות תוצאה טבעית של מערכת פנימית שמרגישה בטוחה מספיק לפעול.
ליצירת קשר ישיר עם מיטל ניתן לתאם שיחה חינמית או לשלוח הודעה בוואטצאפ בלחיצה כאן
