ביטחון עצמי ותגובת חרדה נתפסים פעמים רבות כהפכים, האחד כאילו מרחיב אותנו בעוד שהשני מכווץ. שניהם מגיעים מאותו מנגנון פנימי שמכתיב באיזה אופן בסופו של דבר נרגיש. הקשר בניהם בעיקר מורגש כשמשהו קורה "פתאום". גבר כריזמטי ומוכשר שפתאום מתקשה בסיטואציה חברתית, משפט אחד או הבעה מצליחים לערער אותו. אישה שמתנהלת נפלא בקשרים עיסקיים וחברתיים ומשהו פתאום משתנה ככל שגודל הקבוצה סביבה משתנה.
אני בטוחה שכל אחד מאיתנו יכול לדמיין לעצמו דוגמה בסגנון הזה, וכדי להבין איך לשנות את התגובה יש משהו שחשוב להוציא מהמשוואה והיא תשתנה מיד: במערכת האישית שלנו אין פתאום. הכל עובד על הקישים והפעלות, מבוססות זכרון או מה הכי חוזר על עצמו.
חרדה וביטחון עצמי לעיתים קרובות נעים במשולב, כמו נדנדה
ככה אני אוהבת לדמיין את זה, יש יחסיות בניהם, אחד עולה שני יורד. כשבוחנים את ההפעלות בהסתכלות מעמיקה, אלו לא הפכים אלא תגובות שונות לאותה תבנית שמזינה את עצמה. יש פעמים שבהם החרדה עולה ומערערת לנו את תחושת הבטחון. יש פעמים שהביטחון פוגש ספק ואז החרדה עולה וזו התגובה שתיווצר.
הרבה מזה קשור לפעילות של האונות, מי פעילה יותר, ימין או שמאל, זו הסיבה שאין "פתאום". לכל דבר בתת המודע יש מבניות סדורה, משהו קורה ונוצרת תגובה. המערכת הסימפתטית יכולה תמיד להגיב בשני מצבים: יותר הרמוני סטרטס, לדוגמה קורטיזול, או תגובה יותר מתונה ואפילו טובה, כזו שאפילו דופמין בכמות קטנה יעשה את העבודה. ביחס לכל הפעלה, יכולה להיבנות תחושה או תגובה שונה.
הביטחון העצמי יכול להוביל לתגובת חרדה. והחרדה יכולה לערער את הבטחון. את שניהם אנחנו יכולים להחליט איך לבנות, לכאן או לכאן, תמיד יכולות להתקיים שתי האפשרויות.
המוח לומד כל הזמן: לא הכל קשור לעבר
ניסיון העבר לעיתים קרובות מתעתע בנו וגורם לך לחשוב: "ככה אני וזה הכל". החזרתיות בה מתנהלת התודעה כל הזמן מייצרת מצבים ומאשררת את עצמה. כשמוסיפים לזה את העובדה שכילדים היינו במצב היפנוטי – כלומר מסרים נכנסו והתקבעו ביחס למה שנעשה בסביבה – קל יותר להבין למה התפיסה שלנו פחות מתאימה לרצון האישי. ואיך בטווח של שנים אפשר להבחין במצבים שחוזרים על עצמם ולא משתנים. בפועל המוח גמיש ותת המודע לומד אותך כל הזמן. אם בילדות שמעת: "זה לא טוב" "לא ככה" "לא מגיע לך" – מחקרים שנעשו על ידי חוקרים כמו ברוס ליפטון ומילטון אריקסון ממש מאששים שמה שנחווה בעבר מנהל אותך בהווה.
השאלה היא מה עכשיו, בבגרות, המסר שמועבר לתודעה?
ביטחון עצמי, וגם חרדה, זה דבר שנבנה
יש עדיין מי שתופסים ביטחון עצמי כ"תכונה" משהו שיש לי או אין לי. בפועל זה דפוס נרכש. גם אם בנתוני הפתיחה הביטחון העצמי התערער, בכל שלב ניתן לשנות את התפיסה, ובאופן הזה גם המחשבה והתחושה מתעדכנים בהתאמה. מנגד גם תחושת חרדה נבנית בהדרגה, יש ממש שלבים, היא לא מצב נתון אלא תוצאה של טעינה רגשית: מחשש, לספק, לחץ וכך זה עולה ועולה עד לחרדה.
המצבים משליכים אחד על השני ושניהם נבנים עם השנים. כשאנחנו מתמודדים עם אחד מהמצבים לרוב זה מתסכל ומעצבן לשמוע: שזו הזדמנות ומתנה. אני זוכרת את זה מהחוויה שלי ולכן אוהבת פשוט לציין עובדה: משהו במתכונת הנוכחית לא עובד, נקודה. זה יכול להסלים ככה, או שאפשר לבנות התניה מחדש. לא נוכל אומנם ממש לחזור לעבר, הדרך לשם אפשרית במצב היפנוטי.
נוירופלסטיות והנחת תשתית חדשה בתוכך
מחקרים בתחום הנוירופלסטיות מראים שיכולת השינוי של המוח אינה נעצרת בילדות. היא מתקיימת לאורך כל החיים ובלבד שנייצר את התנאים האופטימליים בזמן החילופים. המוח הוא כמו שריר שניתן לאמן, ותת המודע הוא מנגנון שניתן לאלף.
כשביטחון וחרדה מאותתים – זו הזמנה לסקרנות
לפעמים תחושת הערעור של הביטחון תעלה, לעיתים החרדה היא זאת שתאותת שמשהו קורה. אלה לא חייבות להיות תקלות או בעיות. מדובר בתזכורת שמשהו לא מתנהל בצורה הכי מיטיבה עבורך.
ולכן ברגע הזה אני מציעה לך פשוט לעצור לרגע את התגובה ה"רגילה" ולהסתקרן:
מה המחשבה הראשונה שעולה לך?
אם תת המודע לא נגדך, למה לדעתך כך הוא פועל?
אם התגובה באמת נחוצה או שזה הרגל שקופץ בראש?
באיזה מסר מעודכן וחזק אפשר להתמקד לכמה רגעים עכשיו?
שינוי מתחיל בהבנה – ולא בזמן שעבר
אני יודעת שלרוב התשובות עשויות להיות מפתיעות. סקרנות זו נקודת התחלה טובה מכיוון שמה שנבנה מחדש זו התפיסה. זיהוי והבנה הם יסודות מאוד חשובים.
המוח לא מקובע הוא שדה נירולוגי גמיש. אפשר לחשוב עליו כמו שדה אימונים ענקי.
בדיוק כמו שלא ניתן לאף אחד להתמודד עם הסיטואציה הכי מורכבת על ההתחלה ונקווה שהוא יתמודד בהצלחה.
כל מחשבה ופעולה שנצליח להשתית בצורה שונה תאפשר לך לבנות תגובה אחרת בתוכך.
בעיקר שאנחנו רוצים לגשת לנדנדה הזו שבין ביטחון עצמי וחרדה – תשובות בהירות הן בדיוק מה שנחוץ כדי לאפשר לך לחזק את היסודות.
גם אם תחושת חוסר הביטחון ליוותה אותך במשך שנים, ותגובת החרדה כבר הפכה להרגל גופני, מה שקובע איך תת המודע יפעל מכאן והלאה הוא לא משך הזמן שדפוס מסוים היה פעיל.
אלא איכות החוויה החדשה והיכולת לתת למסלול חדש להיווצר ולהיבנות.
ליצירת קשר ישיר עם מיטל ניתן לתאם שיחה חינמית או לשלוח הודעה בוואטצאפ בלחיצה כאן
