השלם גדול מסך חלקיו: איך הבנת פעילות האונות מניעה בהצלחה תהליכי שינוי?

אם ניסית שינוי והוא לא מחזיק, אולי המסר לא הותאם למבנה שלך התודעתי

כשאנחנו רוצים לתקשר עם תת המודע, כדי לשכנע אותו להניע את השינוי או השחרור שאנחנו שואפים אליו, אין "כפתור אחד" שעלינו להגיע אליו. תנסו לדמיין שזה מרחב אמורפי ועצום. זאת הסיבה שהשפה שלו אינה לינארית, היא יותר מבוססת רגש, דמיון, צבע וצורה. מנגד, כדי לרתום אותו לשינוי, נדרשים הכוונה ודיוק. כדי לשלב את שתי הדרישות נדרשת הרבה יצירתיות ואפשר להיעזר באופן שבו האונות של כל אחד מאיתנו נוטות לתפקד. ימין ושמאל, זה תמיד שילוב של שני הצדדים. כמה כל צד פעיל נותן לנו המון הבנה על מבנה התודעה.

להתאמת הכלי הטיפולי SELF UNDERSTANDING

כלים מתקדמים של הבנת התודעה מאפשרים לנו כיום למפות את פעילות האונות. לכל צד ישנה חלוקה משנית, כלומר מתקבלים ארבעה משתנים. ה־100% של כל אחד מאיתנו מתפרש ביניהם. הבנה של האינטגרציה הזו מאפשרת לנו לזהות את הדרך הכי יעילה בהעברת המסרים. באופן הזה אנחנו גם יכולים להבין מבין שלל הטכניקות והכלים איזה יעבוד באופן הכי מוצלח. למי מאיתנו שתת מודע שלו לדוגמה נוטה לעבד בצורה אנליטית מבוססת רצף הגיוני, סביר שדימויים כלליים או מידי דמיוניים ולא מבוססים ממש יביאו את העצבים. למה בעצם זה חשוב?
כי הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה שתת המודע יתחיל לתפעל התנגדות. זו פעולה שמכשילה כל ניסיון. כיום יש לנו אפילו יכולת למפות את אופן ההתנהלות ועצימות ההתנגדות עצמה. מרגע שמשלבים הכל יחד בהתאמה אישית, תהליך ההעברת המסרים מפסיק להיות משהו אקראי.

אהה מומנט שבאמת עוזר לתת המודע להבין

מבנה התודעה מכיל כמה חלקים שזהים אצל כולם. שילוב פעילות האונות זה מה שמייחד כל אחד ואחת. אין טעם ללכת ראש בראש מול הטבע שלך, זה ניסיון אבוד מראש. ככל שמבינים מה הכי נכון לך דברים בוודאות מתחילים להסתדר, אין סיבה שלא. זו מערכת שיש בה המון הגיון. אם אני אצטרך לתאר במילה אחת מה קורה בסמוך להבנה, המילה תהיה: הקלה. כאילו נפתחת מחדש הזדמנות לעשות עבודה בלי להכליל לתוכה את אכזבות העבר. תת המודע לא היה נגדך הוא פשוט לא קיבל את המסר באופן המאפשר. חשוב לתקשר איתו באופן שמרגיע וזורם.

רגיעה: התנאי הנעלם שמאפשר למסר לעבור

כשאנחנו תוהים למה שינוי עמוק לפעמים "לא מחזיק" למרות המודעות והרצון, סיבה נוספת ולא פחות חשובה היא שהמסרים לא הועברו בזמן שבו תת המודע פתוח לקלוט מסרים. כן, זה נשמע שיש לו הרבה תנאים, אבל כשחושבים על זה לרגע מבינים שהם מאוד הגיוניים ולכן גם נחוצים. תדמיינו לרגע פאזל של הרבה חלקים, הם אומנם מפוזרים ועדיין אנחנו יודעים שהם מתחברים. תהליך ההרכבה מתסכל בלי בהירות והכוונה. כמו לנסות לפתור פאזל בחשכה. מרגע שנדליק את האור הרכבת התמונה נכנסת לפעולה. האור זו הרגיעה. תנאי הכרחי לחיבור החלקים. ברגיעה המתאימה, כשהמערכת הסימפתטית מותאמת לפעולה, מתרחש שינוי משמעותי בפעילות המוחית: תדרים מואטים, ביקורת פנימית נחלשת, הדלתות אל החלקים העמוקים יותר של הנפש נפתחות. הבנת האונות והעברת המסר המדויק מאפשרים להרכיב דברים מחדש.

מה זה אומר בפועל? ולמה זה לא עבד

סביר שניסינו לא ברגיעה המתאימה, או לא לפי מה שמתאים לאונה הפעילה. אולי שמענו על טכניקה שעובדת על אחרים. אולי ניסינו כלי מסוים בלי להבין שלמערכת שלנו יזרום טוב יותר משהו אחר. המסר לא הגיע או אפילו נכנס. זה לא שאי אפשר, זה נשאר רחוק מתת המודע. מה שכן, כשזה לא עובד, מעצם הלחץ, תסכול או אכזבה: "למה לכולם זה עובד ולי לא?" אנחנו מתחילים לטעון למערכת מצבים ומחשבות שרק מעבות את הסיטואציה עוד ועוד. כל ניסיון נושא איתו את המשקל של הכישלונות הקודמים. אלה יוצרים בדיוק את ההיפך מהרגיעה שצריך. זה הופך למעגל סגור. ככל שאנחנו יותר מתוסכלים, אנחנו יותר דוחפים. ככל שאנחנו יותר דוחפים, המערכת יותר מתוחה. תת המודע לא עקשן! עלינו לזכור שהגישה אליו לא מתאפשרת כשמנסים במאמץ. להיפך, זה יקרה כמו עם הפאזל, כשזה משחק זורם, כיפי ומדויק.

לאפשר למה שנכון לזרום בכיף

אני נזכרת באלו שחשבו שהם ביישנים ואז גילו שהאונה השמאלית יותר פעילה, עם נטייה להימנע ולכן הנאה היא פשוט בקבוצה קטנה. אלו שנתנו לדחייה לנהל אותם בלי לדעת שהאונה הימנית יותר פעילה עם נטייה לדרוש הסברים וזו הסיבה שמסביב אנשים מתרחקים. אלו שנתנו למחשבות להתרוצץ בלי סוף, בזמן שהתודעה שלהם דווקא צריכה להרגיש שהם בקונטרול. בזכות הידע שקיים היום, פעילות האונות היא כלי מרכזי ביכולת שלנו להטמיע תהליכי שינוי משמעותיים. אין צורך בניחוש הכיוון מה מבין שלל הטכניקות והכלים הכי מתאים לעבודה, ובשילוב הרגיעה הכל מגיע לעומק תת המודע במדויק. החלקים מתחברים והשלם מתאזן.

ליצירת קשר ישיר עם מיטל ניתן לתאם שיחה חינמית או לשלוח הודעה בוואטצאפ בלחיצה כאן