גמישות תודעתית ונוירופלסטיות: הבשורה המעודדת שמשנה הכל

מה זה אומר שהתודעה גמישה? ולמה זו בשורה מעודדת במיוחד

הכי בקצרה, רגש ומחשבה הם תוצר של מסלול עצבי, ומכיוון שהם נעים כל הזמן אפשר להגמיש ולהניע אותם בכל רגע נתון לכיוונים שונים. סוג המחשבות והרגשות שאנחנו מזינים למסלול הזה מחוללים אנרגיה ומעבירים מסרים.

כשמשהו כאילו לא זז אפשר להבין שהמסלול העצבי אותת על עומס, חשש או חוסר בהירות. אז תמיד יש לנו שתי ברירות: לשנות את הרגש והמחשבה או לטעון עוד מאותו הדבר, מה שיוביל להתעצמות תחושת הקיפאון או ההאטה.

נוירופלסטיות: לא רק רעיון – עובדה ביולוגית שמשנה הכל

כמו הרגש והמחשבה, גם המוח האנושי בנוי לשינויים, אני אוהבת לדמיין שהחלק במוח שמתפעל את קבלת ההחלטות אף פעם לא אומר לנו לא, פשוט עלינו לגשת אליו כך שהוא "זורם" איתנו על ההבנה שמשהו לא עובד בצורה מיטבית ולכן נדרש עיצוב מחודש. המונח ניורופלסטיות מייצג את הגמישות. בכל שלב בחיים יש לנו את היכולת לייצר מסלולים חדשים שקובעים איך נחשוב, נרגיש, נפעל והבשורה הופכת למשמחת הרבה יותר כשלמסלול הזה אפשר לשלב את כל הידע והתובנות שצברנו בחיים.

המוח שלנו הוא כמו שריר רגשי. ככל שנחזור על חוויה חדשה, על תגובה שונה, על דרך אחרת להרגיש – כך נקבע יותר ויותר את מסלול עצבי חדש. והמסלול הישן? הוא לא נעלם לגמרי, אבל הוא הופך פחות דומיננטי. פחות אוטומטי. מה שהיה מצב נתון מתחלף.

תת המודע: המקום שבו מתקבלות כל ההחלטות עבורך

תת המודע בנוי מכמה חלקים שעובדים במשולב. המנגנון שמוציא לפועל בחירה הוא גם אותו מנגנון שמתפעל את ההאטה. זה מקור כל קונפליקט פנימי ואישי. ועדיין יש לנו את היכולת לרתום את המנגנון לשינוי כל זמן שהוא מגיע עם הבטחה (ואבטחה) שבזכותו נוכל לייצר איזון ותחושה טובה. אז מה נמצא בכל צד של הקונפליקט? מצד אחד התנגדות כמגננה, ומצד שני גמישות כהזמנה.

המחקרים שמוכיחים: הגמישות של המוח היא עובדה ביולוגית

ההבנה שהתודעה גמישה נשענת על עשרות שנות מחקר מדעי בתחום מדעי המוח. מחקרים פורצי דרך שנערכו כבר בשנות ה־60 וה־70, ובעיקר מחקרים עדכניים יותר בעשורים האחרונים, ממחישים את היכולת של המוח להתעצב לאורך כל חיינו, תלוי מה נטען לתוכם. כשאני מדמיינת את המסלולים האלו זה מזכיר לי מחקר שבוצע בשנת 2000 באוניברסיטת לונדון על נהגי מוניות. ראו שמכיוון שהם נדרשו ללמוד בעל פה מסלולים ורחובות בעיר, הייתה התעבות משמעותית בהיפוקמפוס – האזור במוח האחראי על זיכרון מרחבי. ממצא זה המחיש עד כמה חשיפה ללמידה מתמשכת משנה את מבנה המוח הפיזי.

כיום אנחנו לא נדרשים יותר לשנן מסלולי נסיעה, אז סביר שהמסלול העצבי הזה נחלש, אבל אחרים בטוח התחזקו בזכות אותה גמישות שמאפשרת להשתחרר מטרואמה בין דורית, לבנות בטחון וערך עצמי, ליישם בהצלחה תהלכי השתנות חיובית והתפתחות אישית. מחקרים נוספים מצביעים על כך שהרגלים מנטליים כמו חשיבה שלילית, דאגה כרונית ודפוסים שונים גם הם מחזקים מסלולים עצביים. כלומר זה עובד לכאן או לכאן, הגמישות נמצאת ועלינו לוודא שהמסלולים המחזקים והבונים הם אלו שיותר פעילים.

תת המודע אוהב את המוכר, אבל הוא לא מקובע בכלל

כשאנחנו מנסים ליישם משהו וזה לא עובד, קל להיצמד לעובדה שתת המודע מתפעל כ 95% מההתנהלות שלנו, ומכיוון שהוא אוהב לחזור על הידוע והמוכר זה אבוד מראש או ממש מסובך. בפועל מדובר בזירה נוירולגית פעילה שרק מחכה להנחייה הנכונה אחרי שהצלחנו לעקוף את ההתנגדות שתמיד מופעלת כנגד הגמישות. כאן נכנסת בשורת הנוירופלסטיות שוב – אם נזהה את הדפוס הבלתי מודע ונבחר להגיב אחרת באופן עקבי, ניתן לעצב מחדש את הנטייה האוטומטית וליצור תגובה חדשה שמוטמעת במוח כ"ברירת מחדל" חדשה.

איך יוצרים מסלול עצבי חדש בפועל?

נדרשת חוויה חדשה שמדברת בשפה של תת המודע שלך. כשאנחנו לא רק מבינים מהחלק המודע, אלא מתחילים לתת לו ביטוי בכח הרגש והמחשבה, המוח מתחיל לבנות מסלול עצבי חדש. זה קורה כי הנוירונים (תאי העצב) יוצרים ביניהם חיבורים טריים שמבוססים על החוויה שנוצרת בזכות התוצאה.

עלינו לוודא שהמסר שעובר מאפשר שקט, רגיעה ואיזון. עם הבטחה (ואבטחה) כזו קשה לתת המודע להתנגד. המוח לומד דרך חזרתיות, היא לא מפסיקה רק משתנה, בונה עבורנו מסלול מחודש וכד שהוא יהפוך לאוטומטי, נדרשת חוויה שנכנסת מספיק עמוק בפנים, מרגישה בטוחה, ומשדרת לתוך המערכת: "זה אפשרי. זה נכון ועדיף לי, וזה עובד" שם בדיוק החילוף מתרחש.

בסופו של דבר: גמישות תודעתית היא מרחב של תקווה

גם אם נראה שמשהו תקוע, זה לא קבוע. המסר המרכזי שעולה מהמחקרים הוא אחד, הקושי הוא ביישום כמובן, וגם כאן הקידמה מציעה כלים להתמדדות עם ההתנגדות שתמיד עולה. ארבעה שלבים חשובים מתגלים בתהליך: מודעות עם הכלה, חוויה חדשה מותאמת למבנה התודעה, הרפייה ברגיעה שיוצרת מצב בו ההתנגדות פחות פעילה, וחזרתיות חדשה המעבירה מסרים להמחשת התוצאה.

במילים אחרות, לא "לשנות את עצמי" בכוח, אלא לאפשר למערכת ללמוד ולזהות מה עדיף. וברגע הבחירה ברגיעה ליישם את ה"שיפט" שבזכותו נבנה מסלול חדש. ככל שהוא מוזן ועם הזמן, מה שפעם נראה בלתי מושג או אפשרי, הופך להיות הרגיל והטבעי. גמישות תודעתית היא לא מושג פילוסופי. היא מציאות ביולוגית, רגשית ואנושית המאפשרת לנו ליישם באופן אמיתי. בשורה מעודדת מאוד, נכון?

 

ליצירת קשר ישיר עם מיטל ניתן לתאם שיחה חינמית או לשלוח הודעה בוואטצאפ בלחיצה כאן